תקנות עומר

מבוא

הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל במאה השביעית לספירה גרם להגירה מסיבית של אוכלוסייה ערבית לארץ ישראל שהתעמתה עם האוכלוסייה הנוצרית והיהודית של ארץ ישראל.כדי להסדיר את את החיים בין קבוצות האוכלוסייה השונות קבעו השליטים המוסלמים תקנות המקנות עדיפות לתושבים המוסלמים מחד ומעמידות את היהודים והנוצרים בדרגת אזרחים נחותים.תקנות אלו הונהגו; כנראה, בימיו של הכ'ליף עומר איבן אל עזיז. תקנות אלו מוכרות בשם "תקנות עומר". שורשן של תקנות אלו נעוץ בהסכם הכניעה שכפה עומר איבן אל כ'טאב, הכ'ליף המוסלמי השני וכובש ארץ ישראל, על סופרוניוס פטריאך ירושלים. הסכם הכניעה מוכר בשם "חוזה עומר" .הפלסטינים רואים בחוזה עומר אישור לכך כי ירושלים שייכת להם.



 
 
תקנות עומר
 
חוזה עומר

לאחר כיבוש ארץ ישראל ביקשו הכ'ליפים המוסלמים להבדיל את המוסלמים מהיהודים והנוצרים שחיו בארץ ישראל.
הכ'ליף המוסלמי השני, מייסד האימפריה המוסלמית וכובש ארץ ישראל, עומר איבן אל כ'טאב הכתיב לסופרוניוס Sophronius פטריאך ירושלים  חוזה כניעה המוכר בשם "חוזה עומר"  اَلْعُهْدَة العُمَرِيَّة (אלעאהדה אלעומריה). החוזה עוסק בבטחון הכנסיות וחופש הפולחן הנוצרי, אך מאידך מגדיר את הנוצרים כבני חסות  أَهْل الذِّمَّةِ אהל אל ד'ימה ולפיכך מחייבם בתשלום מס גולגולת.יש מחלוקת בקרב החוקרים אם היה איסור על ישיבת יהודים בעיר. חוזה זה מהווה נדבך ראשון בשורה של תקנות שנועדו להבטיח עליונות למהגרים הערבים שהציפו את ארץ ישראל.

 
משמעות היסטורית של חוזה עומר

חוזה עומר -אופק עולמי - A ahda alomaria -Ofek olami
חוזה עומר -אל עאהדה אל עומריה המשמשת לערבים הוכחה על בעלותם על ירושלים.



 

הערבים רואים ב"חוזה עומר" הוכחה לבעלותם על העיר. כמעט בכל בתי העסק במזרח ירושלים ובמקומות  אחרים בשטחי הרשות הפלסטינית מוצגים תמונות של מפת ארץ ישראל וירדן כמקשה אחת ועליה מתנוסס כיתוב המצטט את עומר איבן אל כ'טאב.בתמונה ניתן לראות (הקפתי את המשפט במסגרת) את המשפט (ولا يسكن بإيليا معهم أحد من اليهود  -וא-לא יסכון באילייה מעהים אחד מן אליהוד- ולא יגור עמם באיליה אף אחד מן היהודים) המציין במפורש  איסור מגורים של יהודים בעיר.יש לציין כי שם העיר כפי שהוא מופיע במסמך הוא אילייה.זהו שם קיצור של העיר ÆLIA CAPITOLINA איליה קפיטלינה,העיר שנבנתה על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס סביב שנת 130 לספירה על חורבות ירושלים.
מנהיגים פלסטינים מצטטים את החוזה כהוכחה על בעלותם על ירושלים.
על קדושתה של ירושלים באיסלאם ראו רשימה נפרדת. לחצו כאן.

 
תקנות עומר
כיבוש ארץ ישראל הביא לגל של הגירה של ערבים לארץ ישראל  אשר ביקשו להתיישב בה. הכ'ליף האומאי  עומר איבן אל עזיז  عمر بن عبد العزيز (682-720) ‎,נכדו של  הכ'ליף השני עומר איבן אל כ'טאב כיהן ככ'ליף רק שלוש שנים אך היה זה הוא כנראה שהתקין את התקנות הקרויות על שמו.
תקנות אלו מבדילות את המוסלמים מהלא מוסלמים ונועדו להגן על המוסלמים מהשפעתם של הלא-מוסלמים על המוסלמים ומאידך להציג את עליונותם של המוסלמים ואת נחיתותם של הלא-מוסלמים.
האיסור על לימוד הקוראן מבטא את החשש של המוסלמים, הבא לידי ביטוי בקוראן עצמו ואוסר על המוסלמים להתווכח עם יהודים ונוצרים בנוגע לאמונה. המוסלמים חששו שהיהודים והנוצרים יהיו בקיאים בקוראן, ובויכוח עם מוסלמים תגבר ידם על העליונה.
רבים מאתנו סבורים בטעות, כי הטלאי הצהוב מקורו באירופה, אך לא כך הוא. מקורו של הטלאי הצהוב הוא באיסור הערבי משנת 634 והוא בא  לידי ביטוי בתקנות עומר וקבע כי על היהודיות לחגור חגורה צהובה.

להלן מקצת מן התקנות.

 
1. איסור לשאת חרב;
2. על היהודים והנוצרים נאסר  לימוד הקוראן;
3. היהודים והנוצרים הוכפפו לדיני הירושה המוסלמים.
4. נאסר על היהודים והנוצרים לכהן במשרות ממשלתיות.
5. אסור לרגל לטובת אויבי המוסלמים ולא לטמון למוסלמים פח;
6. אין  לקבל את עדותו של לא-מוסלמי נגד מוסלמי בבית המשפט;
7. איסור לרכב על סוס או פרד עם אוכף; הותרה רכיבה רק על חמורים.
8. אסור לפקפק באחדות האל (סעיף זה מכוון לנוצרים,שעל פי תפיסת האיסלאם אינם מונותאיסטים)
9. אסור  למכור למוסלמי משקה אלכוהולי
10. לא ימנעו מקרוביהם לקבל את האסלאם;
11. לא יבנו בניינים גבוהים יותר מאלה של המוסלמים;
12. נאסר על לא-מוסלמים להיכנס לחצי האי ערב;
13. אסור לבנות כנסיות ובתי כנסת ואיסור לשפצם;
14. הנשים הנוצריות חוייבו לחגור חגורת צמר כחולה והנשים היהודיות חגורה צהובה.נאסר על היהודים והנוצרים להתלבש באופן דומה למוסלמים.
15. נאסר על הנשים הנוצריות והיהודיות להכנס לבתי מרחץ יחד עם המוסלמיות;
הנשים היהודיות והנוצריות חוייבו לענוד טבעת ברזל או עופרת בכניסתן לבתי המרחץ המיוחדים שנבנו עבורן.





 

להזמנת הרצאה על האיסלאם ולקבלת פרטים נוספים צרו קשר באמצעות תיבת התגובות מתחת לשורה זו