כפפות עור מבושמות נמכרו לאצילים ולבתי המלוכה. קתרין דה מדיצ'י ולואי ה-14 היו בין הלקוחות הקבועים שהפכו להיות מודל חיקוי עבור בתי האצולה ובתי המלוכה באירופה. מארי אנטונאט גם היא הייתה לקוחה מובחרת של תעשיית העור בגראס. אך לאחר שסיימה את חייה בגליוטינה, היא עשתה שירות דב לתעשיית הבשמים.

התנופה של תעשיית הבשמים החלה במחצית המאה ה-19  כאשר החלו ליישם עקרונות של המהפיכה התעשייתית. תעשיית הבשמים הובילה לפיתוח תעשיית הזכוכית וייצור המוני של בקבוקני זכוכית לאיחסון הבשמים.

מלחמות העולם והמשבר הכלכלי של 1929 האטו את קצב ההתפתחות של תעשיית הבשמים והיא קבלה תפנית רק במחצית השנייה של המאה ה-20. כיום יש שלושה יצרנים עיקריים : גלימר Galimard,פרגונר Fragonard ומולינר   Molinard.

בגראס ובסביבותיה עמלות כ -30 חברות גדולות בהפקת הבושם ממיליוני קילוגרמים בשנה של פרחים שונים (תפוז, ורד, יסמין, טימין, רוזמרין, רכפה, סגול וכו ').

שלוש שיטות עיקריות משמשות לייצור בושם מחומרי גלם טבעיים:

{C}¨      {C}תהליך מסורתי של זיקוק באמצעות אדים.

{C}¨      {C}תהליך חילוץ הבשמים שהושקעו בשומן על ידי שימוש באלכוהול.

{C}¨      {C}הפקת ניחוחות באמצעים כימיים.

החל משנת 1903, ובאופן קבוע מ-1946  נערך מידי שנה בגראס, בשבוע הראשון של חודש אוגוסט, פסטיבל היסמין. זהו פסטיבל צבעוני. העיר מוארת באורות צבעוניים ובערב מופעלים זיקוקי דינור. ברחובות מתקיימים מופעי  רחוב. מוסיקה רעשנית מושמעת ברקע.