האיסלאם Islam

מבוא
האיסלאם  Islam
יופי מרוקאי
המאבק הישראלי ערבי אינו על קרקעות – השאלה היחידה היא שאלה דתית. סביב ירושלים. הטרור במצרים, האנרכיה בכלכלה, מלחמת האזרחים בלבנון, כל אלה סובבים סביב שאלת הדת.זו שאלה סביב הדת הדומיננטית במזרח התיכון – דת האיסלאם.
האיסלאם הרשמי מתחיל ב-622 . מהו הרקע להופעת האיסלאם? בסקירה זו אתייחס לתקופה שקדמה לאיסלאם, הג'אהלייה (ג'אהלייה = בערות) מושג שתוכנו נקבע על ידי המוסלמים, כדי להמעיט בערכה של התקופה. משמעו, אנשים חסרי דת, חסרי תרבות. יחד עם זאת הייתה להם תרבות מפותחת ודת שאינה מוכרת להם. הדורות שקדמו לאיסלאם, לא קראו כמובן לעצמם ג'אהלה.





 
 
האיסלאם



הג'אהילייה
משנת 622 מתחילה תקופה חדשה. קיים טווח זמן בלתי מוגדר בתקופת הג'אהלייה. הוא בלתי מוגבל. אורח החיים בחצי האי ערב מתנהל על פי חלוקה שבטית. זוהי חברה לוחמת, הלוחמת על קיומה. לצורך קיומה היא זקוקה למים ולאדמת מרעה. בשל היותו  ארץ מדברית, רוב שטחו של חצי האי ערב קשה למחייה. לפרט הבודד אין אפשרות לחיות לבד. הוא חייב להיות בקבוצה. רוב השבטים לוחמים, ולכן הייתה תרבות של אנשים לוחמים. זה בא לידי ביטוי במערכת נורמות. מי שפגע בפלוני, פגע בעוצמה של השבט, ולכן היה מושג של נקמת דם. זה אינו מושג של דת, אלא מושג של תרבות שקדמה לאיסלאם.



יופי מרוקאי - אופק עולמי,צילום דוד נתנאל - Moroccan beauty - Ofek-Olami


הנורמה שהייתה: חשבון מתימטי פשוט - צריך לפגוע במישהו מהשבט השני ולא משנה מי הוא. גם אם אין לו שייכות לרצח. מול כל אישה שנרצחה בשבט אחד, הייתה נקמת הדם בארבעה גברים בשבט ממנו בא הרוצח. החשיבות של האישה  עצומה  לחברה לוחמת. היא מהווה פוטנציאל ללידת לוחמים.
באותה חברה היו תפקידים חשובים. ראש השבט נבחר על פי כישוריו לנהל מלחמות.
שַׁאעִר תפקיד חשוב נוסף. יכול להלהיב את האנשים יכול לעזור במלחמה. זה היה כלי התקשורת של אותם ימים.
האם היו אמונות ודתות?
היו אמונות לפי תפיסה אלילית. הפולחן האלילי בא לידי ביטוי בשלושה אלמנטים: אבנים, עצים ומים.
פולחן אבנים - הסוג הראשון. כל דבר שהיה מוזר, בעל צבע מיוחד, או צורה מיוחדת היה הופך לאלמנט אלילי. ידוע על אבנים שונות שהתפתח סביבן פולחן. האבן החשובה היא האבן השחורה (الحجر أللآسواد  אלחאג'אר אלאסוואד) . יש שתי השקפות לגבי מקורה.
  •          השקפה אחת אומרת שהיא מטאוריט. פעם הייתה שחורה וחלקה. על פי הגישה המדעית, היא משכה אליה את כל הבדווים של חצי האי סיני, בניגוד לאבנים אחרות שהיו מקודשות על ידי שבט אחד או שניים. בימנו אלו זו אבן מאוד מסכנה. היא מרוסקת ופצועה. היו ניסיונות לסלקה, לגנוב אותה. מי שעשה זאת, אנשי הדת המוסלמית שלא אהבו את הרעיון של הענקת קדושה לאבנים. בדיוק כמו ביהדות. רק האל עצמו מקודש. אך מאחר והעם האסלאמי קידש כל מיני מעלות, אנשי הדת, כדי להראות שאין לכך כל ערך, ניסו בלי סוף לפגוע בה, ולכן היא תראה לנו עלובה.
  •         אבן מכסא הכבוד - האיסלאם איננו מקבל את ההסבר המדעי. האיסלאם טען שזו אבן מכסא הכבוד של אללה ( טענה שלי- כיצד זה לאל שאין לו כל דמות יש כסא !?).
  •    עצים  - סוג שני של פולחן. עצם הימצאותו של עצם במידבר, זה כבר דבר יוצא דופן. ולכן היה סיכוי לכך שהוא יהיה קדוש. עץ גבוה, בעל גזע גדול וכ'.
  •   מקור מים סוג שלישי של פולחן. אם היה מקור מים באותו מקום הוא מקבל תכונות של קדושה. לעיתים קרובות אפשר למצוא בספרות בעיקר שירה שחוברה באותו זמן (בע"פ), שירה ג'אהילית. שהוא הוא המקור לידע שלנו על התקופה.
בד"כ אפשר למצוא אתר ובו שלושת האלמנטים המקודשים. יש קשר מפתיע בין הפולחן הג'אהילי ובין האיסלאם. מי הגיע לאתר? לא היה בא ציבור שלם. לעיתים אדם בודד, לעיתים משפחה כדי להודות לאלילים. כאשר האישה סוף סוף יולדת בן אחרי כמה בנות. או שהבעל מבקש בן כי הבנות לא חשובות.
בתקופה הג'אהילית היה מנהג לקבור את הבנות בעודן בחיים. בקוראן נאמר שזעקת הבנות הגיעה לאללה זה אחד השינויים הראשונים שהנהיג מוחמד. חברה לוחמת זקוקה למספר קטן של בנות. כל בת נוספת היא פה מיותר שצריך להאכיל אותו.
יכול שאותו אדם שבא לאתר עומד למות והוא בא לעשות פולחן. מה היא צורת הפולחן?
החלק הפנימי של האתר נקרא חראם = מתחם קדוש. אנחנו מכירים כמה חראמים: אלחראם אלאיברהימי, אלחראם אלשריף, חראם אלכעבה. החלק החיצוני שאינו קדוש נקרא חִל (מהמילה חול).
אדם מגיע למקום הוא קיבל הדרכה מהאיש המקומי, ושתי יריעות בד לבנות. הוא פושט את בגדיו. באחת מהיריעות עוטף את פלג גופו התחתון ובאחרת את פלג גופו העליון, הכתף הימנית חשופה. כל זה עוד בטרם נכנס לחראם. לפני שהוא התעטף בבגדים הוא רחץ את גופו במקור המים במקום. התרבות הזו ייחודית רק לעמי ערב.
האדם היה רוחץ, נכנס לחראם בלוית המדריך, היה מראה לו את האבן ואומר לו: תקיף אותה מימין לשמאל שבע פעמים (בניגוד לכיוון השעון). אחר כך אמר לו תשתה מים. אחר כך תשב מתחת לעץ. לעיתים האיש היה מביא משהו כמנחה לאלילים. היה מביא עור או בד והיה תולה אותם על העץ או תולה את הנשק. גם היום רואים שתולים על העצים באתרים מקודשים במרוקו (רבי עמרם בן דיוואן) ובמזרח אסיה.
אחר כך היה לוקח את הסרט לאוהל, וזה היה הופך למקור של קדושה. בין עכו לצפת ליד דיר אל אסד יש עץ מלא סרטים. במקום קדושת נבי-שועייב יש צעיפים. אם האיש היה בעל אמצעים היה שוחט בעל חיים ואוכל אותו. היה מכבד את האחראי על המקום. זה לא היה קורבן במשמעות של היום, רק חלק מהפולחן. בתום שהותו שם, מקץ יומיים או שלושה, הוא הרגיש שמילא את חובתו הדתית השם של הפולחן הזה הוא עִבַּאדַה. אנחנו מכירים את האבנים בשמותיהן: אבן אחת נקראה  האבן הלבנה, והשנייה   האבן השחורה.  (ألحجر ألأبيض אלחאג'אר אלאבייד, ألحجر ألأساد אלחאג'אר אלאסוואד).




 
שלוש האלילות
ידוע לנו מהקוראן ומהספרות מחוצה לו, ומהשירה הג'אהילית, שהיו שלוש אלילות, שלוש אחיות: اللات والعزى ومناة 
אללאת, אלמנאת, ועוזה. לכל אחת היה כשרון לתחומים מסוימים. אולי יש הקבלה לשלושת הגרציות?; הגרציות מסמלות אחת את הפריחה, השנייה שמחה והשלישית אור וזוהר)
אלמנאת הייתה אלת הגורל. בתהילים טז' : "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
האלילה עוזא, אלעיזאת אלילת המלחמה. לאלילות האלה היה אבא והוא נקרא אללה. מכאן הביטוי אללה ואכבר ( אללה =אלוהים, אכבר= גדול. גדול מהן) .

להזמנת הרצאה על האיסלאם ולקבלת פרטים נוספים צרו קשר באמצעות תיבת התגובות מתחת לשורה זו

צילום - דוד נתנאל

הוסף תגובה

שם מלא: *

אימייל:
(האימייל לא יפורסם בשום מקום באתר)
כותרת: *
תוכן: