היסטוריה של החקלאות בארה"ב

גיאוגרפיה של ארה"ב

החקלאות האמריקאית עברה כברת דרך ארוכה. המתיישבים החדשים שהגיעו מאירופה לארה"ב הביאו עמם שיטות,בהמות וצמחייה מהעולם הישן ואלה עשו שמות בעולם הצומח בארה"ב.רעיית יתר וחריש עם שוורים פגעו בקרקעות והחישו תהליכי מדבור. רק ההתפשטות מערבה יצרה תנאים חדשים ויצרה דפוסי גידול הקיימים עד היום. החקלאות עברה לגידול ברצועות.חגורת התירס,חגורת הכותנה ועוד. לאחר מלחמת האזרחים הוכנסו שיטות טכנולוגיות והחקלאות פרצה קדימה ועל אף קשיים במאה ה-20 הפכה להיות החקלאות המתקדמת ביותר בעולם.


 
 


 היסטוריה
 ■ היסטוריה קדומההמתיישבים האירופים עד למלחמת האזרחים שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 קערת האבק אמצע המאה העשרים ועד היום

 
האוכלוסייה הקדומה של ארה"ב לפני כ-7,000 שנים כללה חבורות של נוודים ושל יושבי קבע. יושבי קבע התיישבו בחלקים שונים של דרום ומרכז ארצות הברית כיום. הם גידלו דלעת, חמניות, שעועית,ובעיקר תירס.שלושת הגידולים : תירס, שעועית ודלעת היו כל כך נפוצים יחדיו עד כי זכו לכינוי "שלושת האחיות".
 
השיטות החקלאיות האירופאיות שהביאו עמם המתיישבים החדשים השפיעו באופן משמעותי על הנוף של ניו אינגלנד, והותירו בשטח עקבות פיזיים רבים. המתנחלים הביאו עמם בהמות מרעה מאירופה אשר גרמו לשינויים רבים. חקלאות מרעה היא חקלאות אכסטנסיבית והמרעה מתנהל על פני שטחים עצומים ויש צורך במזון רב. לאחר שהבהמות כילו את העשב המקומי, זרעו המתיישבים מינים חדשים של עשב, ובהם מינים של עשבים שהזיקו ופגעו בצמחייה המקומית.
הצמחים שהובאו מאירופה פגעו גם ביערות ובשדות וגרמו להידרדרות ביבולים.בחיפוש אחר אתרי מרעה חדשים כרתו המתיישבים האירופאים יערות והפכו אותם לאתרי מרעה, וכך כילו את היערות בניו אינגלנד.רעיית היתר גרמה להאצת תהליכי המדבור.
הבעייה העיקרית בניו אינגלנד הייתה דלדול הקרקע עד כדי אפיסת כוחה. החריש עם שוורים איפשר למתיישבים להרחיב את נחלותיהם אך פגע בפוריותה. התלמים העמוקים חשפו את הקרקע לחימצון וכך גרמו לדלדול האדמה ופגעו בפוריותה. רעיית היתר גרמה להידוק הקרקע ומנעה מחמצן להגיע לשורשים ובכך למעשה נגזר דין מוות על כל הצמחייה.
המתיישבים שנדדו מערבה הקימו חוות. באזורים הקרים יותר בחרו, בדרך כלל, לגדל חיטה. כך קבעו את "גבול גידול החיטה".
גידול תירס היה נפוץ כבר באמצע המאה ה-19 עוד לפני מלחמת האזרחים.ביחד עם התירס החלו לגדל חזירים גם בשל הקושי להגיע לשווקים ולהשיג זרעים בתקופה בה עדיין לא היו מסילות ברזל ותעלות בין הנהרות.
בשלב הבא התפתח ענף גידול פרות לחלב. באזורים חמים יותר ניטעו כרמי גפן וגידלו בקר לבשר.עד למלחמת האזרחים, גידול טבק וכותנה היה נפוץ ביותר במדינות הדרום החמות. כח אדם היה זול ובשפע: עבדים שחורים.
בצפון-מזרח המדינה עבדים שימשו ועבודות בחקלאות עד לתחילת המאה ה-19.לעומת זאת במדינות המערב, נאסרה עבדות על פי פקודת החופש כבר ב-1787 .
 
 
צמיחה משמעותית בחקלאות האמריקאית הושגה רק בשלהי המאה ה-19 לאחר מלחמת האזרחים.שני חוקים פדראליים איפשרו לכל מדינה להקים תחנות ניסוי חקלאיות. המדינות העניקו מלגות לסטודנטים שלמדו חקלאות.הסטודנטים הכניסו חידושים טכנולוגיים לחקלאות והפכו אותה למתקדמת ביותר.
 
החל משנת 1930 ובמשך כמעט עשור התחולל בארה"ב אסון אקולוגי גדול שרושש את החקלאים.סופות אבק חמורות החשיכו את השמים במשך זמן רב. סופות אלה השמידו את כל היבול,קברו בתים וציוד מתחת לענני אבק אינסופיים. אסון זה כונה בשם "קערת האבק". הסופר האמריקני  John Steinbeckג'ון סטיינבק תיאר בחריפות את התקופה הזו של ההיסטוריה האמריקנית. ספרו "ענבי זעם" The Grapes of Wrath,שזיכה אותו בפרס פוליצר ופרס נובל, מתאר ביד אמן את מימדי האסון.
האסון האקולוגי נגרם בגלל סחיפת קרקע חמורה שמקורה ברעיית יתר ובחישוף הקרקע לפני החריש. לגורמים אלו חברה בצורת חמורה שייבשה את הקרקע וגם את האדמות הפוריות, פוררה אותן והותירה אותן לחסדי הרוח. לרוחות במישורים הגדולים אין מחסום טבעי והן נשאו את ענני האבק למרחקים גדולים. המשבר האקולוגי החמור שנגרם בסופת האבק הוביל את ממשלת ארצות הברית לחוקק חוק לשימור הקרקע ולשימור משאבים טבעיים.
 
משקים רבים ננטשו בעקבות השפל הכלכלי הגדול ו"קערת האבק". גם החוק לשימור הקרקע לא היטיב עם החקלאים. במלחמת העולם השנייה נדרשו החקלאים לגדל כל גידול שיכול לתרום למאמץ המלחמתי.
גידול פולי סויה לא היה נפוץ עד לשנת 1950, ומאז הוא החליף את גידולי החיטה ושבולת השועל.
ענף החקלאות הנפוץ ביותר בחקלאות האמריקאית הוא גידול תירס. במקום השני: בקר לבשר. הגידול הבא הוא בקר לחלב. במקום הרביעי לולים בהם מגדלים עופות לבשר. במקום החמישי פולי סויה. במקום הששי בשר חזיר. חיטה נדחקה למקום השביעי.